Bienvenue sur le site Albert levy -ברוכים הבאים לאתר - אלברט לוי

הסבר מלבני: הקשר של משפחתי לארץ ישראל 
לדף הבית

עכו - ישראל , 5 בספטמבר 1998  - כתבתי ,  בעקבות כתבה בידיעות אחרונות- גלוי היסטורי על עלייה והחלטת השלטון את מי לעלות ואת מי לא  .

הקשר של משפחתי לארץ ישראל אופייני לקהילה של יהודי מרוקו

הקשר בין ארץ ישראל ציון ירושלים לבין משפחתי , מתחיל מסיפורו של סבי ז"ל : שעשה מאמץ לעלות לארץ עוד בשנת 1867 , עליה דרך ארצות המגרב , מצרים עד לירושלים , צפת או טבריה , כך עשה הרב בן עטר - הסבא של הנשיא יצחק נבון  מאזימור במרוקו בשנת 1860 .-

       הסבא שלי בשם לוי הלוי בן יעקב לוי , שהיה צורף במקצועו , מקצוע משפחתי במשך דורות , שהסתיים אצלי , כאשר החלטתי ללמוד את מקצוע של המהפכה התעשייתית מכונות , דבר מוטעה וחולף

הסבא התחיל במשא מהעיירה אָזֵימוִִּר 80 ק"מ דרומה מקזבלנקה על חוף הים האטלנטי וליד הנהר הגדול הנשפך אל הים כמים מתוקים וטהורים , לאחר הצהרים בזמן הגאות הנהר מתרחב והמים נהיים מלוחים כי מי הים חודרים לנהר. התושבים היו צריכים להמתין 24 שעות עד לשפל , כדי לקחת את המים המתוקים הביתה לשתיה באותה תקופה ולהתחיל במלכת הכביסה . אלה היו העבודות של המקומיים שעשו בתמורה עבור הקהילה היהודית שהיו בעלי מלאכה

האמונה של  היהודים בישוב והכמיהה לציון לא ידעה גבולות הן בשמחות והן באבל . בשמחות היו שרים / מפָייטים שירם על טבריה ועל ציון , באבל הם היו נזכרים בחורבן בית המקדש . כל הקהילה הייתה דתית והיו מתפללים 3 פעמים ביון כאשר ירושלים מוזכרת .

אוירה זאת , אוירה של כמיהה  אך בשום אופן לא פנאטית, אלה דת סבלנית סלחנית עם אהבה רבה ודאגה לקהילה .

הסבא בנוף הזה ובהרגשה הזאת , החליט לעלות לציון , כצורף הוא אפשר לעצמו להתחיל את המשא , כי באותה תקופה היה מקובל במשפחה והיו רגילים , בתקופות השפל בעיר היו יוצאים עם כל הציוד של הצורפות ועם אוהלים על פרדות לכפרים ולימי השוק , היו מקימים את האוהלים , השמועה הייתה עוברת בכל הכפר , כל הנשים בעיקר היו מגיעות עם הזהב המיושן של הדור הקודם , בדרך כלל מסיבי וטהור והיו מבקשות , ליצר להם תכשיט חדש לפי הזמנה או היו מחליפות בין הישן לחדש . עם מסע כזה אפשר היה לעשות את החג כיד המלך .

הפעם המסע היה מיוחד במינו , התחלת התגשמות החלום , המסע כאמור התחיל באזימור נמשך לכיוון צפונה בתוך מרוקו , כאלף ק"מ בתוך מרוקו לכיון צפון מזרח של מרוקו לעיר אֶרְפוּד ומהעיר ארפוד , לעבור את הגבול לאלג'יריה לכיוון העיר אוראן , בכל עיר הייתה קהילה יהודית כמובן . כל המסע הזה היה על פרדות או ברובו מסע רגלי , זה היה בעשור האחרון של המאה ה18 , לא הייתה תחבורה מפותחת בכל העולם .המסע לארץ ישראל נפסק , מאחר והסבה חלה , התאושש במקום וחזר לעיר הולדתו בו הוא קבור כיום ( בית העלמין היהודי באזימור במרכז בית העלמין .).

הקשר בפעם השניה היה בתחילת שנות החמישים במאה הנוכחית , זאת תקופה של מלחמת השחרור של המרוקאים נגד השליט הצרפתי , שנכנס למרוקו בשנת 1912 , פיתח את המדינה , התושבים ובמיוחד היהודים למדו בבתי ספר אליאנס , רשת בתי ספר יהודיים בכל העולם , שם למדו בשפה הצרפתית , למדו על פי תוכנית הלימודים של הצרפתים , את התורה , למדו בתלמוד התורה בשעות אחר יום הלימודים ולא במקום הלימודים הרגילים .

במלחמת השחרור המרוקאית , היו פיגועים נגד הצרפתים והיו גם פיגועים של פtנטים בחלק מהיהודים שנחשדו בשיתוף פעולה הדוק עם הצרפתים .

כאשר ראה אבי שהמצב מחמיר בעיר הבירה רבאט בה נולדתי , החליט להגר לקדוש שלהם שהיה קבור באזימור .

באזימור הייתה שלווה והדברים הלכו בקצב של העיירה הלימודים הסדירים בבית הספר אליאנס , לימוד הספרות וההיסטוריה הצרפתית וחשבון , תוכנית צרפתית ,הנופים מרהיבים , הנהר הגדול , השחייה והדייג , השדות והכרמים מלאים פרות אכול כפי יכולתך , לצדיק היהודי רבי אברהם מול הנס עושים חפלות קוסקוס עם כבס ופרות יבשים , לקח לנו זמן להשתלב בה ,בסופו של דבר השתלבנו גם מבחינת האקסנט' במרוקאית יהודית 

בשלווה הזאת , בתחילת שנות החמישים הודיעו לנו ראשי הקהילה על בואם של אנשי הסוכנות היהודית לאזימור כדי לעשות מבצע עליה לארץ , ברור לכל שלא היו מתנגדים הרי זה חלום ציוני .

הם הגיעו , כל הקהילה הוזמנה לבית הכנסת הגדול , בכניסה היו 2 תורים תמימים והיה סדרן שכיוון את הנרשמים לעליה לאחד משני התורים .

אני זוכר כילד , עמדנו שכוונו לאחד התורים, כאשר לפני כן עשינו הכנות שונות , הזמנו את הצלם  של הישוב שהיה מסתובב בכל יום, כדי לצלם את עולי הרגל לצדיק רבי אברהם מול הנס , צדיק שמשך עולי רגל רבים מהעיר הגדולה קזבלנקה , הכנו את עצמנו נפשית לאירוע הזה , הגשנו את התמונות נרשמנו  וחזרנו הביתה שמחים , הנה החלום הולך להתגשם .

הכנו ציוד מתאים לעליה , הרי שמענו בגלים קצרים את קול ישראל במרוקאית , העולים הקודמים בערים השכנות , שלחו מכתבים שונים על הקשיים של הקליטה , שמענו שצריך ללכת בשדות ברגל כדי להביא מים לבית ואותה תקופה היה לנו מים זורמים בבית שהגיעו מהנהר בצורה מאורגנת . שמענו על הקשיים ולמרות זאת לא נרתענו

למדנו מהמכתבים מה צריך לעליה ורכשנו בכמויות , דבר ראשון כמובן למרוקאים אוכל טעים , תבלינים למיניהם , שורשים של נענע , ארטישו ועוד , צריך לקנות ג'ינס לויס לבנות במיוחד זה מקובל בישראל , הייתה שמחה , אחותי מדדה את הג'ינס בבית בלבד , דברים רבים היו מוכנים , הייתה תמימות ואמונה , אך האכזבה לא איחרה לבוא ,פתאום בערב אחד באו ולקחו לעליה רק משפחות מסוימות ומשפחתנו לא לקחו וכל המשפחות שהיו בתור ההרשמה שלנו .

אנשי הסוכנות ידעו הכול מראש , את מי הם רוצים ואת מי לא , יהודים.

חיפשנו מה מאחד את הטור שלנו , אבא שלי היה באותה תקופה בן 55 , זה נקרה זקן והבן שצריך להיות המפרנס הוא ילד , זה מה שאיחד את הטור שלנו , ברור שהייתה בתור גם השכנה שלנו שהייתה עיוורת , השכנה בעלת הנשמה הטובה והחכמה שתמיד הובלתי אותה בכל יום ראשון כ  10  ק"מ ברגל לבת שלה שהייתה גרה מחוץ לעיירה , כי את הבן שלה הבריון  העלו אותו  לארץ עם הבת של ראש הקהילה שהתאסלמה , כי לא נתנו לה להתחתן עם הבריון הבן של העיוורת שאהבה בסתר את הבריון והרי הילדים יודעים את כל הסודות .

ברור שהייתה סלקציה מכוונת מראש , הדבר נודע לי מהכתבה בידיעות אחרונות מתאריך 5/9/98 , כתבה של ירון לונדון , בעקבות הוצאת הספר / המחקר שנעשה ופורסם בספר של אל"מ ( מיל) חיים מלכה בשם " סלקציה  " ..

בממשך כ 40 שנים לא נתתי לזה חשיבות וראיתי את זה כטבעי שהיה מיון .

אני זוכר פעם אחת שההורים שלי הלבישו אותי בחליפה ועניבה והסענו לעיר הגדולה קזבלנקה , לסוכנות היהודית כדי להירשם שוב לעליה , הלבישו אותי כדי לעשות רושם שיש בן גדול במשפחה שיכול לפרנס , לכן צריך להעלות את המשפחה לארץ . הניסיון לא הצליח כי הייתה הקפדה רבה . בעקבות הכתבה אני יודע היום שהזקן ואשכול נזפו ודרשו סלקציה קפדנית .

במשך שנים היו ניסיונות , בינתיים נעצרה העלייה הגלויה והחלה העליה

הסודית בעקבותיה טבעה האונייה ב מיצרי גיברלטר .

שלב נוסף הנקשר לארץ היה , יום  אחד בהפסקה של לימודיי בבית הספר התיכון אורט מרוקו , פנה אליי חבר ללימודים וביקש לדבר איתי ביחידות , הוא אמר לי ששמע אותי איך אני נלהב ומגן על ישראל בויכוח בין הילדים היהודים , לכן הוא מציע לי להצטרף למועדון שמדברים על ישראל , אך הדבר סודי ביותר .

הסכמתי והלכתי אתו למועדון אחרי כשבועיים ביום ראשון יום החופשי מלימודים בנוסף לשבת .

הכניסו אותי לאיזה מקלט ואני בן 15 , היה חושך , היה מתח , אך החבר שלי היה לידי לכן היה בטחון , מולי ישבו 2 אנשים עם כיסוי על הפנים , כיסוי שחור ורואים רק את העניים , הם שאלו אותי האם יש לי רצון להצטרף ולקבל על עצמי את הסכנות , הסכמתי , הם שאלו אותי אם אני מכיר את דגל ישראל שהיה תלוי על הקיר , אכן הכרתי , שאלו אותי אם אני מכיר את התמונה של הרצל , בן גוריון וחיים ויצמן שהיוו תלויים על הקיר , לא הכרתי , לא הכרתי גם את הדגל של הפלמ"ח שליווה אותי במשך שנים בפעילותי התנועה .

השביעו אותי על התנ"ך חזרתי על השבועה שאשמור אמונים וסוד , אחרי ההשבעה , הצטרפתי לחברים , בלימוד על הנעשה בארץ , על הבעית המים ועל חלק מההיסטוריה שלא למדנו בבית הספר משפטו של דרייפוס ודרכו של הרצל וכמובן על תנועת " דרור"  של מפלגת אחדות העבודה דאז אליה הצטרפתי .

לימים הייתי אחראי על הביטחון של המועדון עם כל הכרוך בכך .

סיימתי את הלימודים שלי באורט והייתי צריך לבחור בין הנסיעה לטולוז זה כמו טכניון שלנו בצרפת אן לעלות דרך ההכשרה בצרפת או לעלות עם משפחתי עם דרכון לצרפת חוקי ולהגיע לארץ , בחרתי לעלות עם משפחתי וכך היה שהגעתי באוניה לחיפה והתיישבנו בעיר עכו - עיר עם חומה וים כפי שהיה בעיר אזימור במרוקו .

ראה את הסיפור : הקשר של משפחתי  עם תופעת הערצת הקדושים בקרב יהודי מרוקו

סיפורו של מסמך מחרונה והדמיון למסמך משפחתי שברשותי - אוקטובר 2005

אלברט לוי

   מה חדש

שירים מרדיו צרפתי

חידוש שירים בשידורים צרפתיים

הטור האישי תשס"ח

למצגת על מרוקו משנה 2006

למצגת של זמרים צרפתים

70 שירים צרפתיים נוספים

סרטון מחודש סיכום הפעילות הציבורית שלי עד שנת 2003

על אברהם דנינו ז"ל מייסד זהב"י

במתנה קמיע להצלחה בחיים

מצגת על השוק והמטעמים במרוקו

 התנועה הציונית המחתרתית בה הייתי כנער במרוקו

סיפורו של מסמך מחרונה והדמיון למסמך משפחתי שברשותי - אוקטובר 2005

רק בתום 30 שנה כתבתי על מלחמת יום הכיפורים  שלי - אוקטובר 1973

פולקלור, גורלות , שורשים  ומצגת על מרוקו -

Azemmour-אזימור-מרוקו

XXXXXXXXXXXXXXXXXXX-

 

 

מידע ליצירת קשר

    ניתן ליצור איתי קשר בדואר אלקטרוני בטלפון או לשלוח אליי פקס : 

Contactez moi  en  francais et hebreux -

              טלפון-- 052-5547077
    פקס -- 04-8293496
  lalbert@walla.co.il

   בונה  ומנהל את האתר : אלברט לוי : lalbert@walla.co.il

All rights reserved to Albert Levy ,  2001 - 2002 - 2003 - 2004 - 2005 - 2006 - 2007 - 2008