0:12
הייתי בבית ספר אורט, בעיר הגדולה,
העיר קזבלנקה.
0:17
בא אלי חבר והוא אומר, "תגיד, מה דעתך על
ישראל?" אני אומר לו, "נקווה שיהיה לנו, נגיע לציון".
0:26
אז זה היה דגש לציון ירושלים.
0:31
ואז הוא הבין שבסדר, אני
פרו . אז הוא אומר, "תשמע, יש מפגש חברים,
0:39
ומדברים על
ישראל. תבוא." ואז הביאו אותי לאיזה בית, ושמה איזה מקלט,
0:47
ואומר אתה רוצה להישבע, שאתה רוצה להיות בתנועה, זה היה מה שנקרא
תנועת דרור,
0:54
אחדות העבודה, פלמ"ח. והתנועה הייתה
במקום סגור, היה מחתרתי,
1:03
והיה ספר תנ"ך, ונער, ואני
התרגשתי,
1:09
תשים יד על התנ"ך, אני רואה, אתה יודע מה
זה? זה דגל הפלמ"ח וזה דגל ישראל.
1:19
אתה נשבע? נשבע.
ביקשו ממני לשים יד על התנ"ך ולהישבע,
1:26
ואמרו לי זה דגל
הפלמ"ח, זה דגל ישראל,
1:31
ואתה נשבע לשמור סוד, ולתמוך
בישראל,
1:40
ובעשייה, ובציונות? אני נשבע.
1:48
אני
נשבע. ואחרי זה,
1:54
אז יצאתי לחצר של הווילה ופתאום אני
רואה עוד חברים מהבית ספר אורט קזבלנקה,
2:02
שהיו שם, גייסו
אותם. מה היה כל הסיפור?
2:08
בוא נאמר חינוך ציוני. זה
הסיפור.
2:13
היה אז בעיית המים ברמת הגולן, היו לנו עיתונים
בצרפתית,
2:20
למאונד, לאקספרס, וקוראים את העיתונים,
2:28
ולוקחים את הספר של כל מיני אירועים היסטוריים,
2:37
אם זה
השואה, ואם זה אקסודוס, ואם זה זה כל הדברים האלה,
2:44
ובעצם ללמוד את הבסיס, כי הבסיס הוא יהודי למה כששאלתי אותך,
2:53
חזרת בעצם לרגע, מה הרגע הזה מבחינתך? למה זה כל כך חקוק
בך? תראה, זה מהבית,
3:02
מהבית דיברו על ציון,
3:07
שיבוא יום ואנחנו נחזור לציון. אז אם אנחנו מזכירים את הבית,
3:15
בוא נחזור קצת אחורה באמת, ונדבר, תספר לנו, נגיד שלום שוב,
ותגיד לנו מי אתה,
3:21
איפה נולדת? לאיזה משפחה נולדת ומשמה?
נולדתי,
3:29
שמי אלברט לוי. אני נולדתי בעיר רבט, עיר
הבירה במרוקו ב1945. -בשנת?
3:41
זה היה סוף המלחמה. כבר
המשפחות וגם המשפחה שלי נרשמה על ידי משטר וישי,
3:52
שהיה
במקום, עם שיתוף הפעולה עם הנאצים. הם הגיעו לתוניסיה וכבר התכוננו
להגיע למרוקו.
4:04
ופתאום מגיעים, אני בתור ילד, אני לא, זה
מתוך המשפחה,
4:13
הגיעו האמריקאים למלח, לשכונה היהודית.
4:20
זה דבר המקום הראשון שהגיעו. ככה סיפרו לך? כן, כן. זה לא
רק ההורים אלא גם כל הסביבה.
4:30
זה היה אירוע היסטורי. אז
הגעת אמריקאים לרבאט.
4:36
הגיעו האמריקאים לרבאט ונחתו,
נחתו במקום שמה.
4:45
והיה סיפור, בסוף היה חייל שהוא
אמריקאי יהודי,
4:54
ובסוף הוא התחתן עם בת הדודה שלי. והם
היו עשרה ילדים ובסוף אחרי שהוא חזר הזמין אותה,
5:06
הם
התחתנו במקום, בדקו אותו הרבנים שהוא עבר מילה,
5:12
הוא
יהודי, כי לא יכלו להבין מה יכול להיות יהודי.
5:18
רוצים
עובדות. הייתי אולי בן שנה, שנתיים. שמעת את זה מפי ראשון ושני.
5:25
אז זהו, אז אני, מספר איך שאני הבנתי את העניין.
5:31
העניין הוא שהחייל האמריקאי התאהב בבת דודה שלי.
5:40
והוא
אמר לה, לא, אני רוצה להתחתן. היא באה, מספרת למשפחה.
5:46
לא, אבל הוא יהודי, איך יכול להיות. הולכים לרב. ואז באים, מביאים
מוהל והוא בודק.
5:56
בסוף, מזל טוב, הוא יהודי. ואז התחתנו
והוא נסע והוא הביא אותה לארצות הברית ואחרי זה כל העשרה אחים הגיעו
6:09
לארצות הברית ואז נהיית החמולה המרוקאית בארצות הברית שעושה
ליל סדר עם 120 אנשים.
6:21
איפה בארצות הברית? בטקסס.
6:26
תגיד רגע, בוא תספר לנו על הבית שגדלת בו. מי היו ההורים
שלך
6:32
אני ראיתי שהסבא שלך, 80 שנה לפני שאתה עלית או 80
שנה לפני שאתה נולדת,
6:38
הוא בעצמו עבר פוגרום קטן, או לא
קטן.
6:43
יש לי שני סבים. אחד מצד אמא,
6:51
שהוא
גם לוי. שמה שמו? ימין לוי. כן. -וימין לוי היה בעיר פאס.
6:59
לעיר פאס הגיעו מאנדלוסיה. די קרוב לעיר פאס ובאו רבנים
והכל
7:08
וכל הרבנים הגדולים הגיעו לפאס.
7:17
מי
למשל? הרמב"ם.
7:23
הרמב"ם הגיע לעיר פאס והוא ידע גם
ספרדית
7:30
והוא למד ערבית והוא ישב עם האנשים שהמוסלמים,
7:40
ללמוד, הוא למד מכולם. והיה סבא שלי שמה,
7:47
אבל
יום אחד ב1921,
7:53
היו כאלה מוסלמים שהיו תמיד קיצוניים,
7:59
היו אלה מאנשי המלוכה שהם יותר מתונים ויותר שומרים. והם
באו ועשו פוגרום.
8:07
אני מצאתי תיעוד,
8:12
מאמר על
אותו פוגרום עם תמונה שעשו אז הצרפתים בעיתון צרפתי
8:20
ומדבר על הפוגרום והיו כמה אלפים שהרגו, אותם מוסלמים קיצוניים,
8:29
מין חמאסניקים. לא הרגו אלפים. כן הרגו כמה, -אלפים?
8:35
כמה אלפים. יש לי בדיוק מאמר, אני מוכן לעשות פסק זמן וכדי
לראות בדיוק את המספר ולהגיד לך בדיוק גם את התאריך,
8:50
יש
אפילו את היום והחודש והשנה מהמאמר הצרפתי.
8:58
ואז הרגו
והרגו גם את אשתו ואת הילדים שלו.
9:06
והסבא ימין, ברח לעיר
הדרומית הגדולה מרקש.
9:13
בעיר הדרומית, או מרקש, היה שמה
מלוכה אחרת,
9:20
שקראו לו גנאווה והם היו פרו יהודים.
9:26
ואז בא וסיפר לרבנים, הנה תראה מה קרה לי בפס וזה וזה,
9:32
אז חיתנו אותו עם סבתא שלי. ואז נולדה אמא שלי,
9:37
במרקש, ואחרי זה היא באה לדודה ברבאט,
9:44
ששמה הבת שלה
הגיעה לארצות הברית, בסוף גם הדודה הגיעה לארצות הברית. אבל אמא
שלך הגיעה לדודה?
9:51
ואז הגיעה ופגשה את אבא שלי, ואני
נולדתי ברבאט.
9:57
איך היא פגשה אותו? מה? -אביך,
השושלת מרבאט?
10:02
לא. האבא שלי זה שושלת אחרת. -ספר
עליה.
10:07
שושלת היא שהם הגיעו, ברחו לפורטוגל
10:15
באינקוויזיציה, אבל אינקוויזיציה הגיעה גם לפורטוגל והיה שמה סוחר
10:24
שהוא של חיטה שהיה לו אישור מהוותיקן והם לא יכלו לגעת
ביהודי הזה,
10:35
הסוחר והוא היה מעמיס את החיטה למרוקו היה
מעמיס גם
10:40
יהודים באנייה והם באו בים האטלנטי, הם
עוברים מליסבון,
10:49
האוקיינוס האטלנטי והגיעו לחופים של
מרוקו. ואז הגיעו לאזמור שהיה נהר וסאפי ומוגדור ואגדיר,
11:06
אז כל אלה ההרים של החוף, וזה אלה שהגיעו מפורטוגל.
11:12
אז הסבא שלי הוא מהדור הזה, קראו לו לוי הלוי
11:20
והוא
שמה, עד היום, יש בית עלמין מאוד גדול כי מאות שנים שמה,
11:30
עיירה קטנה. איפה? באיזה עיר? קוראים לה אזמור, היא 80 קילומטר
דרומית מהעיר הגדולה, קזבלנקה.
11:40
והיה, ויש נהר שקוראים לו
לומורבייה, הנהר הזה 500 קילומטר והוא,
11:49
כאשר יש שפל אז
המים מתוקים וכאשר יש גאות האוקיינוס האטלנטי נכנס לנהר והוא נהיה
מלוח.
12:00
הייתה קהילה יהודית בעיירה, זה עיירה קטנה
אזמור,
12:09
ומשמה הגיע אבא שלי לחפש פרנסה זה כמו -אז אבא
נולד באזמור?
12:15
כן. -לסבא קראו לו לוי הלוי ואבא שלי
קראו לו נפתלי לוי -נפתלי לוי
12:23
כן כי אז הצרפתים כבר
הגיעו ואז רצו לעשות יותר קצר,
12:32
והוא הגיע לרבאט ועשו
לו שידוך עם אימא שלי -איך עשו לו את השידוך, אתה יודע?
12:40
הדודה הזאת, היא.. היא מסמר. היא חוזרת לנו כל הזמן. -כן.
12:48
ואז נולדנו אחיות שלי -רגע, איך קוראים לאימא? אמרנו
שאימא יהיה... -אימא שלי קוראים לה סעדה.
12:56
סעדה מה?
סעדה לוי. בת ימין, לוי. -בת ימין לוי
13:02
אז לוי משני
הצדדים, מהלויים. ישר מבית המקדש ללויים.
13:10
זה יהדות
שורשית, איך התחברו היהדות והרבנים המרוקאים עם הרבנים האשכנזים
והם התחברו כל כך?
13:23
זה אותו דבר, זה אותם סיפורים, בבית
כנסת ובאינטריגות בבית הכנסת.
13:31
היה לי איזה חבר פרופסור
בטכניון שאני שמה 40 שנה בטכניון,
13:38
אז היינו מספרים
והוא היה מספר על בית הכנסת בפולין ואני מספר על בית כנסת במרוקו.
13:44
כי אני רק בגיל 17 פלוס הגעתי לארץ, אז ככה שאני זוכר.
13:53
נפתלי וסעדה הקימו בית. כן. -אתה בנם הבכור? לא, יש
אחותי,
14:00
קוראים לה סול, סוליקה, סולונג' בצרפתית,
14:08
ואני השני ואחותי חנה שהיא גם אז, קראו לה אנט.
14:18
והיינו שלושה ועד גיל... -שלושה? כן -זה מעט יחסית.
14:25
כן, כי זה סיפור, זה... סיפור שהוא לא חתונה ראשונה,
14:32
לא היו, לאבא שלי לא היו ילדים כתוצאה מכל מיני בעיות.
14:39
אז בוא רגע, אביך היה מבוגר מאמך בעצם בכמה שנים?
14:48
הוא
בעצם התחתן, הוא התחתן ב45' והוא כן,
14:55
קרוב כמעט ל45, 50
שנה יותר מבוגר ממני.
15:01
זאת אומרת, הוא בא מאזמור כבר אחרי
שהוא התחתן שם. התחתן והוא גם הביא את אשתו לרבאט,
15:08
אבל לא הצליחו להביא ילדים, לא הייתה הפריה.
15:13
בסדר,
ואז? הוא נפרד ממנה או שהיא נשארה? לא, לא, הוא לא נפרד ממנה.
15:19
ומה שמה? -לא הוא, לא זוכר, אבל זה היה,
15:25
זה היה מה שנקרא אהבת נעורים וצריך לשמור ולכבד המון טקסים,
15:35
המון כבוד גדול לזה והסכמה, שהיא מסכימה.
15:41
אז
מה שאני שואל זה... -היא אישה שנייה. היא חיה אתכם בבית? לא.
-אלא?
15:47
היה לה בית משלה. אז זה, הרבנים אז נתנו,
15:53
במקרה כזה, תראה, מדובר על עשרות שנים של סבלנות וזה ו...
16:01
אז בסופו של דבר, אנחנו, אני נולדתי שמה ואני זוכר את
הבית ספר אליאנס.
16:11
לא, אבל דווקא זה מעניין הנקודה הזו.
מה? אבא כל הזמן שמר איתה על קשר? וכיבד אותה? -כן, כן, כן,
16:18
ופרנס אותה. היא הייתה איתכם בחגים? לא. אני בכלל
ילד,
16:25
מדובר עד גיל שש, לא, אני לא זוכר שהיא הייתה, גם
לא מהסיפורים,
16:30
לא. היה בית משלה. אבל אתה יודע שהייתה
ברקע אישה שהייתה נשואה לאביך, שהייתה אשתו של אביך,
16:36
לצד אמא שלך? כן, כן. -אימא לא דיברה עליה? לא, לא. איך היה
הקשר בין שתיהן?
16:43
אני לא... זה היה משהו שלא מדברים
עליו.
16:48
זה היה רק... זה ידע... זה נמצא איפה שהוא אבל
פיל בחדר כזה קטן.
16:58
ואז אתם נולדים ברבאט, אתם גדלים
ברבאט במלאח, נכון?
17:04
כן, כן. מה אתה יכול לספר לנו על
החיים היהודיים שגדלת? סבא וסבתא לא היו איתכם?
17:11
לא,
הם הלכו לעולמם כבר. -לא מפה ולפה מפה אני לא הכרתי.
17:16
לא את הצד הזה ולא את הצד הזה? לא את הצד הזה ולא את הצד הזה. כי
האבא אנחנו כבר נולדנו באיחור של עשרות שנים.
17:25
זה כבר
דור שהלך... במה אבא עסק? אבא שלי היה צורף,
17:31
כמו
הסבא. זה המקצוע המשפחתי.
17:36
הסבא היה צורף וגם רב.
ומתפרנס מצורפות.
17:41
וכמה הייתה משמעותית המסורת בחיים
שלו?
17:48
דתיים. דתי דתי, מה זאת אומרת. גם אימא. וגם
הוא. זאת אומרת שמרו שבת.
17:54
מה זה שבת. מעל לשבת. זה
דתי דתי.
18:00
שלוש פעמים תפילה? -כן, שלוש פעמים. והוא
היה פייטן בבית הכנסת.
18:08
זאת אומרת איש מרכזי בבית כנסת.
אז אתה זוכר פיוטים של אבא?
18:14
בטח. בטח אני זוכר. מה זה
פיוטים. הפיוטים הם מצד אחד,
18:22
זה טקסטים תנ"כיים או
ציון,
18:28
החלום להגיע לציון ומצד השני, המוזיקה היא
מוזיקה אנדלוסית,
18:36
האנדלוסי, האינקוויזיציה, הנוצרים
בספרד, הם לא ריחמו לא על המוסלמים ולא על היהודים ולכן
18:48
המלוכה היא הייתה מחוברת בין היהודים עד היום הזה. זה כבר אני זוכר
18:56
את מלך מוחמד החמישי וחסן השני ועכשיו זה מוחמד השישי והם
שומרים.
19:05
תראה מה שקרה בוועידה בריאד, מרוקו נמנעה.
19:12
אתה לא יכול להבין. תראה, מלך מרוקו,
19:17
מלך
מוחמד החמישי שאני זוכר אותו בתור ילד, כתוב, יש מסמכים על זה שהוא
בא ואומר לוישי
19:28
מה זאת אומרת היהודים אין יהודים
במרוקו,
19:35
יש מרוקאים, אין כזה דבר אתה רוצה רשימה של של
יהודים.
19:42
תראה איזו גבורה, איזו עוצמה. זה הצלה -כן.
19:47
אז אני חוזר.. משם לפיוטים. שיש פיוט שאתה זוכר ואתה יכול
לתת לנו קטע קטן ממנו?
19:54
לא רוצה לשיר. אבא שלי ידע
לשיר.
20:00
לא ירשת את ה... אבל הפיוטים כפי שאמרתי לך זה
יותר קדושה
20:10
והפיוטים היו גם באירועים שמחים וגם בכל...
20:18
וגם בית כנסת ושמחות וזה המון, זה המון ואני הלכתי לבית
כנסת.
20:25
איפה היה בית הכנסת? לא היה רק אחד. שאתם
הלכתם. אותו רחוב, היה לפחות באותו רחוב היו שני בתי כנסת.
20:34
אבל אתם הלכתם לאותו אחד כל פעם? הלכנו גם לאחרים, לא, זה
אתה צריך לכבד וזה.
20:42
ערב שבת, לא היה איזשהו נורמה
שהולכים לאותו בית כנסת כל שבוע?
20:48
כן, היה בית כנסת שהוא
קרוב יותר, זה יותר היה לחורף.
20:54
היה עוד בתי כנסת
אחרים, תראה קהילה קטנה בעיר.
21:02
תראה קודם כל התחיל בבתי
כנסת ברבאט.
21:07
שמה הרבה יותר בתי כנסת וגדולים יותר
ומפוארים יותר והיה בחורף כמו שעכשיו אנחנו,
21:18
היה מה
שנקרא הבקשות. מה זה הבקשות? שהיו קמים בליל שבת בשעה 2:00 בשעה
3:00 לפנות בוקר והולכים לבית הכנסת
21:34
והיה שמה איזה
פייטן שהוא בעצם הזמר של הבית והוא היה עושה את הפיוטים,
21:43
לא היו רמקולים, לא כלום, אבל הוא כדי לשמוע הוא היה עושה, שם את
האוזן כך והיה מכוון את הקול.
21:54
וכולם היו שרים והיה...
מי היה בא לבקשות האלה? כולם...
22:00
היהודים, לא, אלה
במיוחד שאהבו לעשות פיוטים.
22:09
והיו, היה להם ספר שקראו לו
"ספר ידידות".
22:15
זה הרב בוזגלו. הרב בוזגלו כתב את
הדברים האלה.
22:23
אתה הלכת ל... כן. -כל שבת? כל שבת.
אבא היה מעיר אותי והולכים בסביבות 3:00,
22:31
לא זוכר,
שעתיים, שלוש. אתה ילד? -ילד, כן. יכולת להגיד לא מתאים?
22:37
למה שאני אגיד לא? לא יודע, אני שואל. -לא, זה היה
מקובל, זה היה אפילו חוויה,
22:45
זה חוויה ,אתה מקבל תה,
אתה מקבל עוגיות מרוקאיות, מה,
22:50
איפה תמצא כזה לוקסוס.
ואז שרים ומוזיקה ואיפה יש לך מה,
22:56
יש לך קונצרטים? אז
יש לך בידור בשביל ילד, זה... אתה גדל בבית שיש בו מים זורמים בברז
וחשמל? -כן.
23:06
כן, כן, בעיר רבאט מים זורמים וגם חשמל,
23:14
ואחרי זה כשעברנו... רגע, אבל עוד לפני זה,
23:19
עוד קצת על ערב שבת. -ערב שבת. ערב שבת במלאח בעיר רבאט, מה אתה
זוכר?
23:25
כולם, כל היהודים בלי יוצא מן הכלל. מה האווירה,
שמהצהריים בשבת,
23:31
ביום שישי בצהריים? זה כמו מאה שערים
בירושלים,
23:37
יהדות טוטאלית. היה עובר מישהו ואומר:
23:45
"שבת, צריך לסגור את החנויות." זה מלאח גדול, המון
חנוויות,
23:52
והוא היה עובר והוא אומר את השעה, עוד שעה
נכנסת השבת.
23:58
וכולם סוגרים את החנויות, את העסקים
ומתכוננים.
24:04
הולכים לחמאם? בטח, היו חמאמים לנשים,
לגברים הולכים לחמאם,
24:12
כן בהחלט. מה לבשו לשבת? שמה?
-מה לבשו לשבת? לבשו מכנסיים וחולצה או...
24:19
לא, לא,
חליפה, ג 'קט כמו שזה ועניבה ושאפו, כובע,
24:26
אבל כובע
לא, לא פרווה ולא כאלה כמו האשכנזים ומאה שערים, לא.
24:38
זה היה יותר צרפתי, טעם צרפתי. אתה הולך עם אבא לבית כנסת בערב
שבת ואתם חוזרים כן.
24:45
מהתפילה, שולחן ערוך? כן, עם כל
המטעמים, עם כל האוכל, עם כל הסלטים וזה,
24:54
ואז מברכים,
מברכים על הדג ומברכים על הלחם, והכל, ויש אבא מתפיית בשירי שבת או
שלא?
25:02
כן, בטח, אבא היה, אמרתי לך, הוא היה פייתן אז
הוא אהב גם את זה,
25:08
הוא אהב לשיר. אז מי היה בשולחן
הזה? זה אבא ואמא. אבא ואמא ואחיות שלי ואני.
25:16
אורחים,
קרובים? מדי פעם הגיעו גם אורחים,
25:22
תלוי, כן. ימים
נוראים, חודש הסליחות אתה זוכר?
25:29
כן, בטח, בטח ימים
סליחות וימים נוראים.
25:36
היה לפני כיפור, הלכו לחמאם והיה
גם מקווה והיה איזה מסורת שהיה איזה שוט שהוא
25:52
עשוי
מאיזה עור מסוים שאני לא זוכר והיו נותנים מכות על הגב,
26:01
על חטאים.. חטאתי, פשעתי, מה שבתפילה עושים כך וזה,
26:07
זה היה מה שנקרא כמה שעות טובות לפני יום כיפור.
26:14
וממש
דתיים. ואחר כך יום כיפור, יום שלם בבית הכנסת.
26:20
כן
וכל היום כיפור בלבן ובתפילה כל היום וזה ממש...
26:31
אבא
שלך התרגש מיום כיפור? כן כן, לא.. מה שנקרא יראת השמים זה פחד
אלוהים,
26:43
זה אמונה שלמה שעכשיו אתה מקבל פסק דין או אתה
חי שנה או אתה גומר לפני.
26:55
וזה נשאר לכל החיים גם אם
אתה אחרי זה לא דתי או משהו,
27:01
זה נשאר בלב. יום כיפור
אני צם כל החיים שלי. אני לא הולך לבית כנסת כל הזמן אבל אני צם וזה
כי זה נשאר.
27:14
מי היה הרב של הקהילה שם? מי היה דבר
תורה, סמכות?
27:19
היו כל מיני רבנים אבל לא משהו שהוא בולט
או מיוחד כמו שהחרדים.
27:30
היו, היו... איזה עוד חג
מהילדות שלך, עוד לפני המעבר לקזבלנקה, אתה זוכר מרבאט כחג
משמעותי?
27:38
ליל הסדר, שנה הבאה בירושלים הבנויה וזה עם
אמונה שלמה.
27:48
וכל ההכנות לקראת? -הכול, בעצם
27:54
מפרקים את הבית ובונים אותו מחדש ושלא יהיה איזה גרגיר שחס
וחלילה,
28:05
זה יהדות. -ואחר כך ליל הסדר עצמו. כן,
-עם הקערה, עם כל ה...
28:13
כן, יש קערה, "בבלו יצאנו
מ..."זה "זה הגיע מאנדלוסיה.
28:22
זה הגיע מאנדלוסיה.
יצאנו ממצרים. זה המשכת פה עם הילדים שלך?
28:28
עד לילדים,
הנכדים. הם יודעים. הנכדים שכללו את זה,
28:35
עשו מזה
מקהלה. מה עשיתם במימונה? תראה, במימונה,
28:41
לא היה כמו
פה בארץ. המימונה התפתחה אחרת כאן,
28:47
עשו אותה יותר
פוליטית. אבל המימונה, זה היה מה שנקרא ביקור.
28:55
ביקור
של המשפחה, של החברים. היה אחד מבקר אצל השני וזה.
29:03
הבסיס של המימונה זה הרמב"ם והרמב"ם אנחנו אומרים, הגיע לרבאט אז
אולי גם פה יש איזה... חיבור או שלא התעסקו בזה?
29:10
לא.
הרמב"ם לא הגיע לרבאט. הוא היה בפס.
29:16
אהה בפס, אוקיי.
-כן. זה עם הסבא. -כן, כן, כן. זה משהו שאני חיברתי. -כן,
29:22
אבל זה היה יותר צנוע, יותר משפחתי.
29:31
גם זה היה
חיבור והכרה, אולי יש שידוך.
29:38
זה היה, היה משהו מעשי,
לא איזה סתם ביקור.
29:44
אהבת את העיר? אהבת את רבאט? כן.
כן, רבאט עיר גדולה ויש גם נהר גדול
29:56
שהיה על יד המלאח
שיכולנו גם לבקר.
30:02
אז עד איזה גיל אתם שמה? אני עד גיל
שש, כיתה א' באליאנס ברבאט.
30:12
ואז הגיע מה שנקרא מלחמת
שחרור מרוקאית
30:22
51', 52'
30:29
ואז היה מה שנקרא
טרוריזם ובאו...
30:36
אבא שלי היה בשוק, הייתה לו חנות
שכצורף של זהב מה והרגו את היהודי השכן,
30:48
כי אמרו שהוא
משתף פעולה עם הצרפתים. אבא שלי הגיע בערב והוא הגיע ישר עם משאית
ריקה.
31:00
והעמסנו, העמיסו את הכול ואנחנו הילדים על
המשאית.
31:08
ואבא אמר, אנחנו נוסעים לאזמור, לעיר שלנו.
31:14
כי אני יודע שיש שמה איזה מלך,
31:20
מין קדוש.
ואיפה שיש קדושים,
31:25
לא עושים טרוריזם. אז זה היה עיירה
קטנה,
31:31
איכות חיים יותר ירודה, אבל עם טבע, טבע ענק עם
הנהר,
31:38
עם הזה, עם הכול. ושכרנו בית והיה בית ספר
אליאנס שהיו, כולו שתי כיתות,
31:50
שני חדרים, והיו כל בית
הספר היסודי היה שמה,
31:57
מא' עד ו'. שמה אני למדתי והייתי
חי,
32:03
ואני זוכר הרבה יותר כי זה כבר מגיל שש שבע עד גיל
14.
32:14
ועד גיל 14, כשאני עשיתי עוד בר מצווה שמה, בעיירה
אזמור,
32:22
אז זהו. ומשם אני נרשמתי לבית ספר אורט,
קזבלנקה.
32:34
למה? כי אין תיכון בעיירה קטנה.
32:39
לא היה תיכון. -14 נגמר. כן, נגמר. אז הגיעו כל הנערים בני 14
מכל הערים באזמור,
32:47
מכל העיירות, מכל הערים גם, הגיעו
לפנימייה של אורט קזבלנקה.
32:57
שהיא הייתה פנימייה דתית?
מי? לא. זה היה מה שנקרא צרפתי.
33:04
ואבא שלך לא דאג?
לא. הוא רצה...
33:10
חינוך. -חינוך. והיה חינוך טוב.
תראה, המורים שמה,
33:16
הרבה מורים הם היו יהודים פולנים,
שברחו או לפני השואה או אחרי השואה ובאו עם מקצוע,
33:31
מורים מה שנקרא מקצועיים, היו כל המקצועות, של חשמל,
33:37
של אווירונאוטיקה, של כל הדברים. אז אתה בגיל 14 עוזב את הבית,
33:43
הם נשארים באזמור, נכון? -כן, כן. ואתה הולך לבד
לקזבלנקה?
33:49
לא הולך לבד, האבא שלי מביא אותי. לא, האבא
חוזר הביתה. כן, והייתי מבקר וחגים וזה.
33:59
ובשלב מסוים,
בגלל שגם אחותי גדלה ולא היה לה מה לעשות,
34:07
אז הם עברו
לעיר הגדולה, לקזבלנקה, על יד בית ספר "אורט".
34:13
וככה זה
היה. זאת אומרת, שבסוף אני נולדתי ברבאט,
34:18
גדלתי בתור
ילד. באזמור, ואחרי זה גם עד העלייה לארץ הייתי בקזבלנקה.
34:30
באורט היה דגש על מקצועות ריאליים? -כן משם באה לך בעצם
ה...?
34:36
כן, הטכניקה. ולכן אני גם בטכניון.
34:44
אז באיזשהו שלב אתה נחשף לתנועת דרור? כן, שם גויסתי לתנועת דרור.
34:51
וכמה זמן אחרי שאתה מגויס לדרור, אתם עולים לישראל? זה
בערך כשלוש שנים,
35:00
שנתיים וחצי, שלוש שנים. אז התחיל
אפילו הייתה עלייה לארץ מחתרתית.
35:09
באותה תקופה לא רצו
להעלות אותנו ארצה.
35:23
היו משהו כמו 1955, 1956 הייתי ילד
ובאו אנשי הסוכנות היהודית
35:32
ועשו קומבינה ולא נתנו אפשרות
לעלות.
35:40
אבא היה מבוגר אז היו שני תורים היה תור אחד
בבית
35:48
הכנסת שהוא היה בוחן אז היה מה שנקרא תור
אפקטיבי,
35:55
פיקטיבי, תור פיקטיבי שכאילו אתה נרשם כדי
שלא יהיה סקנדל ותור שהוא
36:03
ראה צעיר ואבא בריון והזה הוא
יכול להיות ללכת למושב בנגב.
36:10
אז אנחנו היינו אבא
המבוגר, עבדו עלינו וזה היה הייתה סלקציה.
36:19
יש
בהיסטוריה של הסוכנות היהודית, בדיוק מדברים על הסלקציה.
36:24
של לוי אשכול מה? לוי אשכול. והיה כעס על לוי אשכול או הייתה
הבנה שהמציאות מורכבת?
36:31
לא, לא, זה הכל מעשי. המדינה
קמה, היא צעירה,
36:38
צריך להבין. אתה מדבר בקול כזה? לא
כולם מדברים ככה. לא, לא, אני לא יכול לדעת מה אחרים מדברים.
36:48
לא כולם. כשאומרים כולם, גם היום אומרים כולם הם לצד הזה
או לצד הזה.
36:54
תשמע, נשמעים אם לא אחת קולות -כן. של
הסלקציה הזאתי, של אנשים שנפגעו מזה שלא הם העלו את ההורים
המבוגרים שלהם.
37:04
כן. אבל אבא שלי ואני הבנתי כי זה ככה
משפחתי,
37:11
שאנחנו הבנו, אמרנו בסבלנות, אנחנו יגיע התור
שלנו והציונות בבית הייתה הבנה.
37:21
זאת אומרת, כל מה שעושה
הציונות, הם לא ידעו שאתה בדרור, ההורים שלך?
37:26
לא, כי
לא יכולתי לספר. ובאותו שלב אבא שלך כבר באמת איש מבוגר,
37:33
בסביבות הגיל 70 כשהיית בן 17? פחות, 1960,
37:39
1963
אנחנו עלינו ארצה. והוא יליד?
37:45
הוא יליד 1897. איש
מבוגר, לא צעיר.
37:50
כן, כן, הוא הגיע ולא היה פרנסה.
37:55
לאן הגעתם? לעיר עכו. אנחנו היינו רשומים בפנקס...
38:02
של עלייה במעברה במגדל העמק אבל
38:09
באונייה מעיר
מרסיי לנמל חיפה אני
38:17
דיברתי צרפתית עם אנשי הסוכנות
והיו שידעו רק מרוקאית ואני תרגמתי.
38:30
היו בני גילי הלכו
לרקוד אני... אני הייתי פקיד סוכנות ואז הגיע התור של המשפחה שלי
ואז אמרו מה אתה עושה?
38:43
אז אני אמרתי אני למדתי ב "אורט",
יש לי מקצוע. אני צריך שיהיה לי מקום עם תעשייה.
38:52
הכי
קרוב שאפשר היה לתת באותה התקופה. עכו זה כבר לוקסוס,
39:00
ברור שלא חיפה ולא בתל אביב ולא... אז הגענו לעכו.
39:08
הגעתם זה אתה, ההורים, -כן האחות הקטנה או שגם אחות? אחות קטנה
ואחות הגדולה.
39:15
והגענו לעיר עכו וזה היה כפר עם
39:23
קהילה מאוד מבוססת עם קיבוץ גלויות.
39:29
היו הרבה יותר
אשכנזים באותה תקופה. היה כבר איזה סדר מסוים,
39:35
היה בית
תרבות ובליל שבת בית התרבות פתוח ויש הרצאות או קונצרט ואנחנו
כנערים
39:46
היו כאלה שהמשיכו לרקוד אנחנו אני וחבר שלי משה
שטרית אנחנו הלכנו לראות
39:56
הרצאות או מישהו משה דיין היה
באפריקה והוא הביא איזה ממצאים מהטיול והיו
40:05
שקופיות
והוא סיפר וככה ידענו, לא היה טלוויזיה בארץ כך ידענו וזה היה
מעניין,
40:16
כל מה שנאמר בבית התרבות בעכו בשנות ה60 זה
היה מרשים.
40:25
אז היה תרבות וככה עברנו את התקופה.
40:32
עכשיו יש לנו הרבה חיים משנת 63' עד 2023, להכניס, לדחוס
ל10 דקות.
40:42
כן. -גדלת בעכו. כן. -הגעת בגיל 18
הלכת פה לבית ספר או שהתגייסת?
40:49
לא, לא, אני התגייסתי.
-לאן? התגייסתי לשריון והייתי בגדוד שריון שקוראים לו 96 אוגדה
179 של שריון.
41:05
והיו, פתאום היה מלחמת ששת הימים ואני
41:12
עוד חייל צעיר אז לא הייתי בקרבות בששת
41:18
הימים
אבל אני המשכתי עם הגדוד עם האימונים וצנטריונים עברנו כבר וככה
41:28
האימונים היו גדולים ועד שהגיע במילואים כבר במלחמת יום
הכיפורים והתגייסנו.
41:39
עלינו לרמת הגולן לחושניה ואחרי
זה,
41:46
21 יום אחרי כבר אחרי שעברנו כבר לשטח הסורי אז
41:54
ביקשו שאנחנו נבוא ניתן סיוע ואנחנו ירדנו עם הטנקים, עם
המובילים, באוטובוסים שלנו והגענו עד לתעלה וספגנו והכל ובסוף
42:07
עברנו את התעלה והגענו עד לקילומטר 101 והיינו שבעה חודשים
בשירות ו...
42:16
את אשתך מתי פגשת? שמה? -את אשתך מתי
פגשת? זה היה 1968.
42:26
ונולדו לנו ארבעה ילדים. התחתנתם
ב... בעכו. -ב68'?
42:31
כן. -מה שמה? רחל. היא
מאיפה? -היא מעכו.
42:39
לא, אבל מאיפה היא במקור? -אה,
מקור, מרוקאים. גם מקזבלנקה?
42:44
לא, עיר אחרת שאני לא
זוכר ואחרי זה נולדו לנו ארבעה ילדים.
42:53
עדנה, רונן,
אושרת ואורנית ויש לנו שמונה נכדים.
43:05
לטכניון מתי הגעת?
אני הגעתי, אני עבדתי קודם כל במספנות ישראל
43:14
ובמספנות
ישראל אני עבדתי מאוד קשה, זה היה לבנות אוניות וכל חלק זה המון,
43:23
עשרות ק"ג ואנשים לא יכלו לפרנס.
43:29
היו, אלו
משפחות ברוכות ילדים, לא יכלו להתפרנס. והיה איזה אחד, קראו לו
אטיאס, מחיפה,
43:36
והוא בכה והוא אמר, אין מספיק אוכל.
ואני ומשה שטרית, חבר שלי, אנחנו עשינו מהפכה במספנות ישראל,
43:47
זה מה שנקרא מהפכות חברתיות. והיה שמה מנכ"ל, קראו לו
ליברטובסקי,
43:57
הוא מהמשפחה של לוי אשכול, מאשתו של לוי
אשכול.
44:03
וניסינו שייתן איזה תוספת, אולי משהו.
44:09
לא. זה היה עקשנות, זה היה גאווה, אז שוברים את הכלים.
44:18
אני עליתי על שולחן בחדר האוכל ואמרתי,
44:23
אנחנו מכאן
הולכים להנהלה ומשביתים וסוגרים את המספנה.
44:30
וככה היה
עד שהוא צלצל המנכ"ל, והוא אמר, אלברט, אני נותן 21 אחוזים,
44:40
תוספת, אז תגיד לחברים שלך שיאפשרו להיכנס למספנה ואחרי זה
הוא התנקם בי,
44:48
בטח, זה גאווה. אומר, לא, אתה לא יכול
ללכת, להיות פה.
44:55
ואז אני אחר כך מצאתי משרה בטכניון
45:03
כי הייתי כבר בעל מקצוע עם התמחויות
45:09
בכל מיני
סוגים טכניים. ושמה הייתי 40 שנה,
45:17
והיום אני יושב ראש
ארגון גמלאי הטכניון, 1,600 גמלאים בטכניון.
45:25
אם יש
משהו אחד שאתה צריך להגיד לנכדים שלך, מסר אחד שאתה רוצה לסיכום
לומר לנכדים שלך,
45:31
מה היית רוצה להגיד להם? להגיד במה
שאני התחלתי,
45:37
מה היה משהו, עניין הציונות. אין לנו
ברירה, גם היום אנחנו רואים את זה.
45:46
אין לנו ברירה, אלא
להיות ציוניים להיות ציוניים אומר בכל מחיר לשמור על הארץ הזאת, על
העם הזה,
46:01
כי במקום אחר זה יותר גרוע.
46:08
וזה
אני מעביר כל הזמן, בצורה כזאת, בצורה כזאת, אבל זה המסר,
46:15
זה המסר,